פורטוגל ההיסטורית
ראשיתו של האזור
פורטוגל של ימינו היא מדינה אירופאית דמוקרטית בת כ – 11 מיליון תושבים, השוכנת בחצי האי האיברי. אזור זה ידוע כמאוכלס מזה מאות אלפי שנים ושפתו הרשמית פורטוגזית. אם נתקרב אל ימינו בסקירה ההיסטורית של המקום, נופתע לגלות שלפני מעט יותר מ-2000 שנים, לפני ספירת הנוצרים, האזור שנראה כה פסטורלי כיום, נכבש על ידי הרומאים תוך לחימה עיקשת. המקום ותושביו נשארו נתונים תחת השלטון הרומאי מאות שנים לאחר מכן. מעניין לדעת שבצפון פורטוגל שכן באותם ימים ישוב בשם קאלה, אשר היה מצוי על גדות אחד הנהרות. על כן, הכובשים הרומאים כינו את האזור פורטוס – קאלה (פורטוס הוא נמל), שם ששובש בהמשך לשם "פורטוגל", ומכאן שמה של המדינה.
לאחר התקופה הרומית אף ידע אזור פורטוגל תקופה מוסלמית אשר נמשכה גם היא שנים ארוכות, ולאחריה תקופה של השתלטות קתולית. רק לאחר שלטונות אלו ואחרים, קצרים יותר וממושכים יותר, שהתחלפו בדרך של מלחמות ומאבקים עקובים מדם, עיצבה פורטוגל את צורתה וגבולותיה הנוכחיים שמוכרים לנו כיום.
למעשה, ראשיתה של פורטוגל כתחומה וריבונית כפי שהיא בימינו, היא במאה ה – 12 לספירה, אז נקבעו גבולותיה באותו מתווה שלפיו הם פרוסים בימינו.
פורטוגל כמעצמה ימית
מאוחר יותר, במאות ה – 15 וה – 16 לספירה, היתה פורטוגל חלוצה של סדרת תהליכים אשר זכו לכינוי "עידן התגליות האירופאי". המונח מתייחס למשלחות חיפוש ומחקר ששילחה פורטוגל ומדינות אחרות אל מעבר לים, גם מסיבות דתיות (על מנת להפיץ את הנצרות) אך גם ובעיקר על מנת לתור את האזור ולזכות ביתרונות כלכליים שונים כמו השתלטות על ערוצי סחר ימיים וקשרי מסחר, סחורות, תוצרת חקלאית, וכוח אדם זול. הראשוניות של פורטוגל בתהליך זה ככל הנראה הקנתה לה יתרון גדול, כיוון שהמדינה הפכה לאימפריה ימית אדירה שלה קולוניות ברחבי העולם. כטיבן של אימפריות, גם המעצמה הפורטוגלית החלה בשלב מסוים לרדת מגדולתה בתהליך שבו אבדו אט אט יתרונותיה בהדרגה, והתפנה מקום למתחרותיה. פורטוגל חוותה אמנם ניסיונות לשיקום מעמדה אולם אלו כשלו בסופו של תהליך, בעיקר אל נוכח רעש האדמה בחופי הבירה ליסבון באמצע המאה ה – 18. רעש זה, המהווה מאורע מכונן בהיסטוריה של פורטוגל, אף גרר גלי צונאמי אדירים אשר הותירו הרס וחורבן רבתי על האזור וגדעו את תקוות השיבה של פורטוגל למעמדה הרם.
מפלישת נפוליאון והגליית השלטון, דרך הדיקטטורה לדמוקרטיה
בתחילת המאה ה – 19 במסגרת כיבושיו של שליט צרפת נפוליאון בונפרטה, במערב ובמרכז אירופה, פלש הכובש גם לפורטוגל.
משפחת המלוכה של המדינה נמלטה אז לברזיל הקולוניאלית, אשר עקב כך זכתה במעמד של ממלכה מאוחדת עם פורטוגל, כאשר בירתה ריו דה ז'נרו.
בתקופה זו רבים מאוד מתושבי פורטוגל היגרו לברזיל, דבר העולה בקנה אחד עם העובדה ששתי המדינות דוברות פורטוגזית עד היום. גם שאר מושבותיה של פורטוגל דאז,
באפריקה ובמזרח, הן מדינות דוברות פורטוגזית מאז ועד ימינו.
זמן לא רב לאחר הגליית השלטון, הסתיים הכיבוש הנפוליאוני, ושלטונות פורטוגל זכו ביכולת לשוב למקורותיהם.
כמעט במקביל לכך, אגב, הוכרזה עצמאותה של ברזיל.
דמוקרטיה פורטוגל
בתחילת המאה ה – 20 סולק המשטר הפורטוגלי במסגרת הפיכה שהתחוללה כלפי השלטונות, ולאחר שנים של הנהגה הפכפכה ומעוטת יכולת להתמודד עם אתגרים חברתיים וכלכליים, נוסד בפורטוגל שלטון דיקטטורי.
שלב זה בסקירת ההיסטוריה של פורטוגל, הינו קרוב למדי לימינו אנו, ורבים מתושבי פורטוגל שחיים בה היום, זוכרים אותו היטב; השלטון הדיקטטורי משל בפורטוגל עד שנת 1974, אז חלה הפיכה שלטונית נוספת בהנהגת אנשי צבא, אשר נקטו לקידום מטרתם דווקא בשיטות דיפלומטיות ולא אלימות.
תוצאתה של הפיכה זו היתה הפעם אימוץ משטר דמוקרטי בפורטוגל, ובשנת 1975 התקיימו בה הבחירות הדמוקרטיות הראשונות.
החוקה שנוסדה לאחר בחירת נציגי העם, תקפה בעיקרה עד ימינו. זמן קצר לאחר מכן החליטה פורטוגל להעניק עצמאות לכל מושבותיה באפריקה.
צביונה הדמוקרטי של פורטוגל נשמר עד היום והיא נחשבת למדינה מתקדמת שאף חברה באיחוד האירופי, וליעד תיירותי מועדף וידוע ברחבי העולם.